אני איליי קורן, מייסד מכינת קורן. אני מלמד מתמטיקה כבר שמונה שנים, ובחמש השנים האחרונות אני הבעלים והמייסד של מכינת קורן.
הרקע שלי קצת לא שגרתי, ואשתף אתכם בו בקצרה, כי הוא קשור מאוד לאופן שבו אני מסתכל היום על ילדים, למידה ומתמטיקה.
כבר מגיל צעיר הייתי בתוך עולמות של הדרכה, מנהיגות ולמידה. הדרכתי בצופים מכיתה ט׳ עד י״ב, ובכיתה ט׳ התקבלתי לתוכנית הנשיא, תוכנית שאליה נבחרו 25 תלמידים מצטיינים מאזור הדרום, במטרה להיחשף כבר בתיכון לקורסים אקדמיים בביולוגיה, מדעי המחשב, פיזיקה, מתמטיקה וכימיה. בכיתה י״א הייתי גם חלק ממשלחת דילר, משלחת של מנהיגים יהודיים צעירים מרחבי העולם.
במקביל לעולם הזה, בגיל 16 התחלתי ללמד שיעורים פרטיים במתמטיקה. בהתחלה זה היה פשוט מתוך אהבה למקצוע ומתוך רצון לעזור לתלמידים, אבל עם הזמן זה הפך להיות הרבה יותר מזה.
בגיל 18, כשכבר ליוויתי תלמידים שניגשו לבגרות במתמטיקה, קרה לי משהו שאני זוכר עד היום. התחלתי לשים לב שלמרות שכל תלמיד הגיע עם קושי אחר, היה ביניהם מכנה משותף אחד מאוד ברור: כמעט כל התלמידים שהתקשו בבגרות במתמטיקה, עדיין לא באמת שלטו בהבנה הבסיסית של שברים פשוטים.
וזה היה רגע משמעותי בשבילי. כי פתאום הבנתי שאם תלמיד מגיע לבגרות עם קושי בשברים, הבעיה לא מתחילה בבגרות. היא מתחילה הרבה קודם. ואז עשיתי חישוב מסלול מחדש. הפניתי את התלמידים הבוגרים שלי למורים פרטיים אחרים, כדי שאוכל להתפנות ללמד דווקא תלמידים בכיתה ו׳, בדיוק בגיל שבו נבנים היסודות של שברים, יחסים, חשיבה כמותית והבנה מתמטית בסיסית.
התחלתי לחקור לעומק מה ילדים באמת לא מבינים. איפה הם נתקעים. מה נראה להם כמו ״חומר קשה״, אבל בעצם יושב על חוסר הבנה קטן מהעבר. מתוך זה נולד קורס הקיץ הראשון שלי למסיימי כיתה ו׳. אז עוד לא קראו לזה מכינת קורן. קראתי לזה ״פרויקט סיימתי כיתה ו׳״.
זה היה בקיץ שבו הקורונה הייתה בשיאה, מיד אחרי שסיימתי את שנה א׳ בתואר הראשון שלי, בקיץ שבין שנה א׳ לשנה ב׳. אחרי סגרים ארוכים, שבהם הרבה ילדים כמעט לא למדו כמו שצריך, פרסמתי את הקורס בקבוצת הווטסאפ ״קריית גתים״, ופתאום קרה משהו שלא ציפיתי לו: בערך 300 אנשים התעניינו. משם, באמת, הכול התחיל.
במקביל לכל זה, המשכתי את הדרך האקדמית שלי. למדתי תואר ראשון בביולוגיה בהצטיינות יתרה, עם ממוצע הציונים הגבוה ביותר בתואר, ולאחר מכן תואר שני בביולוגיה ומדעי המחשב. במסגרת התואר השני הובלתי מחקר נושא פרסים, שפורסם בכתב עת מדעי מוביל מקבוצת Nature, ובו חקרתי נוגדנים לקורונה ואת הדרך שבה אפשר להשתמש במידע הזה כדי לנבא תהליכים חיסוניים ולזהות וריאנטים מסוכנים.
לאחר התואר השני התגייסתי לצה״ל, ובמקביל השלמתי גם תעודת הוראה במתמטיקה, כי עם כל האהבה שלי למחקר, למדע ולנתונים, הבנתי שהמקום שבו אני הכי רוצה להשפיע הוא החינוך. שירתתי כסגן מפקד מדור המעבדות בצה״ל ובאג״ם המעבדות, עסקתי במתן שירותי מעבדה לכלל חיילי צה״ל, בהפעלת מוקד לחיילים, בניהול מכרזים מול מכבי, ובניהול ישיר של מעבדת לקיחת הדמים הגדולה בצה״ל. בנוסף, השתתפתי במחקר נוסף שבו ניסינו לזהות, בעזרת למידת מכונה, האם פצע של חייל בשטח נושא את פתוגן הלישמניה, גם במקומות שבהם אין יכולת מעבדה זמינה.
אבל אני אומר את כל זה לא כדי לספר קורות חיים. להפך. אני אומר את זה כי מכינת קורן נולדה בדיוק מהרצון להבין איפה ילדים באמת נתקעים - לא להאשים אותם, לא לתייג אותם, אלא לבנות להם מחדש את הדרך לחשוב.
אני מגיע לכאן עם כלים מעולם ההדרכה, המדע, המחקר, מדעי המחשב, ההוראה והשטח, אבל בסוף השאלה שמעסיקה אותי היא מאוד פשוטה: איך גורמים לילד להאמין שהוא מסוגל לחשוב? איך הופכים מתמטיקה ממקור של פחד, לחץ והשוואה, למרחב של ביטחון, סקרנות וחשיבה עצמאית? וזה בדיוק מה שהוביל אותי להקים את מכינת קורן.